מה אתה יכול לומר על Project Zomboid? לא מספיק אנשים יאמינו שזהו הסימולטור הכי ריאליסטי להישרדות עצמית באפוקליפסת הזומבים עד שהם ישחקו בו לבד. נתחיל מזה, ששפע סביבות המשחק פשוט מתהפך. הנה ניצול, שמתכוון להשיג לפחות שלל, עושה את דרכו באיטיות ובזהירות לביתו האישי, מנסה לא לעניין את תשומת לבם של הגולים שמסתובבים. מושך בידית הדלת... נעול. מנסה להרים את החלון הקרוב. אין סיכוי! ואז, בדיכאון, הוא שובר את החלון במרפקו ונופל פנימה. ורק לאחר מספר מסוים של שניות. מבין איזו טעות זו הייתה. אזעקה שהופעלה מזמנת אל מתים מכל רחבי השכונה לארוחת צהריים, וחלקם, בעיקר שובבים, כבר דוחפים את ידיהם הגרומות דרך החלון השבור. בפאניקה, בניסיון נואש למצוא לפחות אמצעי הגנה, הניצול ממהר לקומה 2. תחת יללת צפירה בלתי פוסקת ושאגת גופות, הוא שומע בפחד כיצד דלת הכניסה נפלה מהצירים וכפות הרגליים הרקבות כבר מדשדשות לצד המדרגות. נעול בחדר השינה, הוא מחפש בטירוף בארונות בגדים ובשידות. כלום, כלום, חוץ מהבגדים, המצעים ובובת דביבון צהובה קטיפה. האזעקה הופעלה ועכשיו צפצופים של המסה המתה חזקים יותר. דלת חדר השינה כבר רעדה.
בניסיון האחרון להישאר בחיים, הניצול קורע את הסדין, השמיכה מהמיטה, תופס מעילים מהארון וקושר אותם לאיזשהו אנלוגי של חבל. הוא כבר קשר את המבנה הפשוט הזה לרדיאטור, בכוונה לרדת עליו מהחלון, כשלפחות חמישה מטיילים פרצו לחדר יחד עם הדלת. ללא היסוס, הוא קופץ מהחלון, נאחז בחבל, כמעט יורד ארצה, אבל מאוחר מאוד הוא מבחין שהבית מוקף מכל עבר בגופות. אולי נראה לו במבט ראשון שהבלתי-מתים כבר קורעים את בשרו ומפזרים קרביים ברדיוס של 2 בלוקים. אבל ברגע אחד נשמע מפץ חזק מאיפשהו במרכז העיר. בְּעִיטָה. האל-מתים, כולם כאחד, מפנים את מבטם חסר התועלת של עיניים ריקות לצד הצליל החדש ביותר ומתפשטים באופן שווה. הניצול נושף ויורד ארצה, שמח על מזלו הטוב. והנה הוא מרגיש כאב חד ברגל. האל-מת חסר הרגליים, אותו לא ראה, נשך את קרסולו בשיניו... שש שעות לאחר מכן, הוא יושב באיזה מרתף שחור בחיבוק עם בקבוק אקונומיקה. הפצע ברגלו התמוגג, יש לו חום, הזיות, הכאב בלתי נסבל. הוא כבר ראה איך זה נעשה עם חבריו. הוא יודע שזה הסוף. בידיים רועדות הוא מביא את בקבוק האקונומיקה אל שפתיו. רק כמה לגימות, ובקרוב הכל ייגמר...
וזו רק אחת כמעט מכל האלטרנטיבות להתרפות תקריות. התפאורה במשחק הווידאו הזה והתחושות שהוא מספק דומות לאלו שמדי פעם זוכה לספק. זה המקום שבו אנחנו באמת שורדים. והתהליך הזה מאלץ אותנו לחשוב כל הזמן על ההשלכות של ההחלטות שלנו, אפילו ארוכות טווח. האם תרצה להרגיש כמו קטלנית וללעוג על הבטן מרובה ציד? כן, בגלל הקב"ה! אבל קחו בחשבון שקול היריות יהיה רק פעמון ארוחת ערב עבור הג'ולים שימשכו אליכם מכל רחבי העיר. והמחסניות שלך רחוקות מלהיות אינסופיות... האם תרצה לאכול? אתה יכול לאכול את השימורים האחרון, אבל מה אתה הולך לעשות מחר..? ובסופו של דבר, אחרי זמן מה שבילה בפרויקט זומבויד, אתה מבין הכל. לא תוכל להישאר בחיים לצמיתות. לא משנה כמה אתה מגניב, לא משנה כמה גולים אתה הורס, לא משנה כמה עגבניות תגדל... אתה תמות. מה זה יהיה? שריטה מקרית מהמתים? היפותרמיה? עכברוש רקוב שנאכל בהתקף רעב? אש מעל תנור שנשאר דולק? המוות הוא בלתי נמנע, והכי חשוב, בלתי צפוי ובלתי צפוי. משחק הווידאו פשוט רווי בחוסר תקווה וייאוש. ואני מייחס זאת לאחד היתרונות החשובים ביותר שלו. "אין סוף טוב". לסיכום התוצאה, אני רוצה להכריז ש-Project Zomboid הוא אחד מאותם משחקים נדירים שבהם הגיימר אינו מובל על ידי הידית. היא לא ידידותית לגיימר, ובמשך זמן מה נותנת לו מבחן, מטילה אתגר. האתגר האמיתי, לא ה"לחץ על X כדי לנצח". יהיו יותר מהם. ואפילו למרות שלב הפיתוח המוקדם שלו, משחק הווידאו ראוי לשבחים אדירים. אצפה בהתפתחות שלו בהנאה.
