אני לא מתנצל על כך שאהבתי את Dreamcast של SEGA. היא החזירה אותי לעולם המשחקים והיו לה כמה משחקים מדהימים.
ביניהם היה Crazy Taxi, משחק לנהגים בו הלשון הודבקה על הלחי. SEGA החייתה את Crazy Taxi, מעין משחררת את המקור ב-PSN ו-XBLA עם תמיכה ב-720p.
תקבלו על עצמכם את התפקיד של אחד מארבעה נהגי מוניות ותתחרו מול הזמן הכולל לאסוף ולהוריד כמה שיותר נוסעים. אבל רק נהיגה לא תעזור למטרה שלך. תצטרכו ללמוד כמה טריקים שונים כמו Crazy Boost (להאצה) ו-Crazy Drift (לסחיפה, למקרה שזה לא היה ברור). כדי לבצע תנועות שונות, צריך להחליק את האגודל על הכפתורים קדימה ואחורה, מה שעלול לגרום במהירות רבה לכאבים - אבל עם הכאב הזה אפשר להשלים, כי זה מאוד כיף לבצע את התנועות.
המשחקיות של המשחק לא השתנתה מה-Dreamcast המקורי, יש לו את כל המצבים, כולל Crazy Box (השלמת משימות מסוימות) והערים של Arcade ו-Original. בזמן ששיחקתי, חזרתי לימי הצעיר, כשהמשחקים היו טובים יותר, כי SEGA עדיין החזיקה בתקווה שמשחקים חדשים ויצירתיים ישימו את ה-Dreamcast בכל בית.
אם מעולם לא שיחקת במשחק הזה, Crazy Taxi זה כיף מטורף. ברחוב ממתינים לאיסוף עשרות נוסעים להוטים, כולם עם קוד צבע כדי לציין את המרחק ליעדם. ככל שתבצע יותר נסיעות וככל שתספק אותן מהר יותר, כך תרוויח יותר כסף. וכסף זה מה שאתה צריך כדי להפוך לנהג מונית ברמה עולמית.
ל-Crazy Taxi אין כמעט עומק, אבל זה בסדר. זה משחק ארקייד מהבית הספר הישן, סוג של משחקי רבע אכילה. זה יכול להיות ממכר, גם אם זה נראה ישן וקצת עלוב, והמשחק נראה כמו משהו מחוץ למרתף של אבא שלך. אני אוהב משחקי Dreamcast, אבל Crazy Taxi המסכן מתחיל להראות את גילה.
למרות ש-SEGA הפכה את המשחק ל-"HD-ish", הוא עדיין לא נראה טוב על המסך הגדול. אל תצפו לאיזה רימייק מפורט להפליא. המשחק נוצר כדי לשחק בטלוויזיות מודרניות, אבל לא כדי להיראות יפה במיוחד. עם זאת, המראה לא משנה אם אתה רק רוצה לבלות עם חבר ותיק. הו, מונית מטורפת, עבר כל כך הרבה זמן.
אבל חסר בו מרכיב אחד חשוב מאוד שהורג את הנוסטלגיה – וזו באמת הסיבה היחידה להוציא כסף על ההורדה המיושנת הזו. ל-SEGA לא הייתה בעיה לתמחר יתר על המידה את הרימייק הזה, אבל לא רצתה להוציא כסף כדי לחדש את הסכם הרישוי של הפסקול.
ואכן, ב-Crazy Taxi היה צורך לא רק לנסוע מהר, לאסוף נוסעים אחרים ואז למהר אל היעד כדי לקבל פרס מוצק. המוזיקה הייתה חלק חשוב ממה שהפך את Crazy Taxi לכל כך מיוחד. השילוב של צאצאים/דת רעה היה בלתי נשכח וחשוב כמו ההחלקות המטורפות וקיצורי הדרך החדשים. ולמרות שאני שונא את The Offspring בכל הקשר אחר, הערצתי אותם לחלוטין כשCrazy Taxi ניגנה ב-Dreamcast שלי. אבל אין כאן צאצאים או דת רעה. יש רק חבורה של להקות פאנק לא ברורות ומחורבנות שאין להן מה לעשות במקום כמה להקות קאלט.
נדיר שפסקול יכול להרוס משחק וידאו. אבל הנה זה קרה. אולי אם מעולם לא שיחקת ב-Crazy Taxi בעבר, אתה עדיין יכול ליהנות קצת מהמשחק הזה. בסופו של דבר, לא תדע מה הפסדת. המעריצים יבינו מיד מה חסר, ואובדן המוזיקה יהרוס חצי מהסיבה לאסוף שוב את Crazy Taxi.
פְּסַק דִין
יציאות Dreamcast הן לא יותר משירות מעריצים. אבל הייתי אומר ש-Crazy Taxi הוא יותר שירות מעריצים. זה לא עניין גדול שחלק מהחנויות הממותגות נותרו בחוץ (ביי ביי, קנטקי פרייד צ'יקן), אבל המוזיקה ממש חשובה ל-Crazy Taxi. אתה עדיין יכול ליהנות כאן. המהות של Crazy Taxi עדיין שם, ובבסיסה, זה עדיין משחק מהנה. זה פשוט לא ישביע את מי שהיה אכפת לו במעט מקונסולת המשחקים העדכנית של SEGA.
